הגעתי למצר בין הראשונים מאנשי מג”ב. דבר ראשון חברתי למפקד הפלוגה וחיפשתי את הרב”ש (אביק) כדי להבין מה קורה. תפסתי את אביק שכבר “נשאב” ע”י הימ”מ וקצינים בכירים. (הימ”מ מגיע בדרך כלל לאירועים קשים).

התחלתי לרכז את הכוחות שהגיעו למצר ולשמור על צירים פתוחים. מה שקרה זה שכולם דהרו למצר ונוצר פקק שסתם את הגישה לקיבוץ. השער היה בשליטתנו. מי שלא היה צריך לא נכנס.

בארועים כאלו המידע זורם במהירות, וזרמו כל מיני ידיעות – מאיפה נכנס המחבל, ולאן ברח והיו גרסאות שונות. בסוף התברר שהוא ברח לכוון אום אל קוטוף. הבאנו גששים וכלבנים שבדקו עקבות. ביצענו סריקות. עברנו בית בית. חילקנו את הישוב לקטעים קטעים וכל אחד קיבל קטע לסרוק ולוודא שאין סכנה. במקביל גששים הלכו לחפש עקבות שהובילו, בגדול, לפינת גדי. משם היה כבר בלבול. לא נמצאו עקבות ברורים ולא ידענו אם הוא ברח רגלי או ברכב. מאותו רגע החיפוש התבצע במעגלים. התחלנו מהמעגל הקרוב שהוא גדרות מצר, אח”כ המעגל התרחב.

בשלב מסוים זרם אלינו מידע שהוא הסתלק עם רכב והוא נמצא באום אל קוטוף. הכוחות הוזרמו לשם ונסרק בית בית. במקביל נשארו במצר כוחות עד הבוקר, שביצעו סריקות של אור ראשון.

עקב תפקידי ראיתי עשרות פיגועים ומטבע הדברים, נהייתי פחות רגיש. אבל כשנכנסתי לבית של רביטל והילדים וראיתי אותה חבוקה עם שני ילדיה נחרדתי.