לזכרו של יגאל פלבר – עקיבא הורוויץ

גדלנו בקיבוץ גבעת חיים איחוד בקבוצת “עלה”, היינו שם: שלומית, יעל, יהודית, בועז, יובל, נמרוד ועוד וגם יגאל או פלבר בקיצור יגאל פלבר.

“ילדים אחים אנחנו“ תוצר של הלינה המשותפת, אני מכיר את יגאל כמו אח שלי ואולי יותר… 

ליגאל היה חלום ילדות – להיות “נהג סמיטריילר” כבר בגיל צעיר… בשיעור ציור, אגי – המורה לציור, הייתה מספרת לנו את סיפור הג’ונגל והיינו מציירים חיות… יגאל צייר סמיטריילר, אדום או ירוק! וכך גם בשיעורי מולדת או חברה… הילד חלם סמיטריילר. 

בהמשך אהבנו ספורט, מאוד אהבנו ספורט. בצהריים אחרי הארוחה בחדר האוכל היינו יורדים לדואר, לבלה וולף, גונבים עיתון ספורט ולומדים אותו בעל פה. 

בלילה אחרי שהתגנבנו לסרט בבית וינה, ולא הבנו כלום… חזרנו לצריף והיינו עושים חידון הרכבים של קבוצות הכדורגל בליגה לאומית וליגה א’ (בועז, יגאל ועקיבא). יגאל היה מנצח, הוא ידע גם את שמות המחליפים!

מה שהיה ביגאל זה מה שרואים, בלי שום בלוף: צנוע, חרוץ, פשוט ולעניין.

הייתה לו אמביציה חזקה לשרת כמו שצריך בצבא, לתת 100% מהיכולת שלו – יגאל בחר במסלול הכי קשה: גולני – עבר את כל המסלול והגיע להיות סמל מחלקה, עבר גם את מלחמת ההתשה. המסלול הכי קשה ומשמעותי מכל הכיתה וכולנו היינו קרביים…

אחרי הצבא היה שכן שלי בשיכון עולים ואח”כ גם בשיכון הותיקים – אוהד ואוהב של הפועל תל אביב. גם אני כמובן אוהד הפועל… יגאל קנה מינוי משפחתי ולקח את הילדים למשחקים בשבת… דואג וחרד כל השבוע מה יהיה במשחק בשבת?! “נו הורוויץ…מה יהיה עם הפועל?” ואני (עקיבא) עניתי: “יגאל יקירי, עם הפועל ת”א נולדנו לסבול!!”

יגאל היה איש משפחה ועבודה… בזוגיות היה מאוהב עד הראש – ראשית עם מרים ואח”כ עם נורית – הייתה לו אהבה טוטאלית עד הסוף.

והילדים: תומר, זכרונו לברכה, אורן ונופר. איך גידל אותם, לא חסך שום מאמץ ונתן ללא גבולות – עבודה ומשפחה – חיים לא קלים, אבל עם הרבה אהבה – היה אבא ענק!

יגאל עבד יותר מ40 שנה בקואופרטיב עמק חפר, מימש את חלום הילדות שלו – נהג סמיטרילר : עבד שנים כמוביל חלב, סדרן חלב – נהג ועובד בחסד עליון: חרוץ, קפדן, דייקן, כל מה שצריך – נהג שאין דברים כאלה!

אני עבדתי שנים מול הקואופרטיב: בריכוז משק, ואח”כ בפריגת – תמיד בסוף פגישה הייתי שואל את המנכ”ל: אמנון, עמוס, רבינא ואסף… נו יותר חשוב: איך יגאל פלבר?! האמת ידעתי את התשובה, אבל רציתי לשמוע שוב: “אין על יגאל! נהג מס’ 1 בארגון – אולי יש לכם עוד כאלה?”

לפני שנה חגגנו בקבוצת “עלה” מפגש 50 לסיום בית הספר – בשבת בבית של פתי, יגאל היה בעבודה באזור נצרת…לא ויתרנו לו, התקשרנו שהוא חייב לבוא! תוך פחות משעה הוא נחת במפגש והייתה שמחה גדולה כשהוא בא!! זכינו!

יגאל שלנו, היום אנחנו נפרדים!

נזכור אותך באהבה גדולה לתמיד!

שלך,
עקיבא וכל הכיתה.
 12.07.19