צועדים לזכרו ובדרכו
ביום רביעי ה14.11 בשעה 6:00 (במפתיע) התייצבנו ברפת לקפה של בוקר ויציאה לטיול. איך הטיול היה יכול להתחיל בלי כוסית קטנה לאווירה טובה ורגועה?
6:30 אחרי תמונה וכוסית מרעננת יצאנו מהשער של מצר לכיוון בקה. מאותו הרגע, נכנסנו לעולם משלנו (כולל חוסר הידיעה על תקיפה בעזה), חזרנו אוליי כמה תקופות אחורה, הורדו כל המחסומים האישיים, והכל רק הלך והשתפר, נפתח, גיליתי עולמות חדשים, אנשים חדשים, גישה לחיים, סיפורים משוגעים…
אני רוצה לכתוב על הטיול לזכרו של איציק, לאו דווקא מהיבט של איך ואיפה צעדנו כל יום, אלא מהיבט של נער או בחור צעיר, לפני הצבא, שיצא ל4 ימים שהיו בשבילו מלאי השראה, גישה, סיפורים, חוויות, זיכרון, כיף והמון המון קלילות ונחת.
ככל שהטיול המשיך והתקדם לו, ככה גם צצו דברים חדשים שגיליתי. יצאנו לטיול לזכרו של איציק, אני חושב והייתה לי הרגשה מהסובבים אותי (שהכירו יותר טוב את איציק) שהוא היה מרוצה מהטיול הזה. ממצר קיבוצו וביתו, עד לירושלים עיר הולדתו- שבין לבין הליכה של כ30 קילומטר ביום, סיפורים מעניינים על מקומות, גילוי מקומות חדשים, ישיבה מסביב למדורה של שיחה לילית, שאלות קשות, אווירה טובה, רגועה, חדורת מטרה, והמון המון טבע.
היה בטיול הזה משהו מעבר לכל דבר שחוויתי עד היום בקיבוץ ועם האנשים מהקיבוץ (ואוליי זה בגלל שחוויתי את הטיולים עם איציק בגיל שלא כל כך הבין מה קורה סביבו). טיול ארוך, אנשים מתחלפים, אך עם בסיס אנשים שנשאר כל הזמן. שטווח הגילאים שלהם (כמו ששמוליק שצ’ופק אמר) נע בין אביב יחזקאל לבין טוביה (בוקר בוקר) הולצמן.
שלל בעלי תפקידים, מובילים, צעירים, בני נוער, לפני הגיוס, אוטוטו בפנסיה, עוזבי מצר, מה לא?! הייתה חוויה עוצרת נשימה של ארבעה ימים. כמו שאמרתי לפני כן, הוסרו המחסומים. כמו שזקני התנועה היו אומרים ומייחלים- היינו שווים בין שווים. לא היה התנשאות, לא היו דיבורים לא נעימים, היה ישיר נקי ומלא השראה. התחושה הזו של אחדות, חדורת מטרה, חדורת אהבה, המון רגש. פשוט היו לנו 4 ימים שבהם לא רציתי לעשות דבר אחר מלבד להשאר שם. היה לנו צחוקים, בדיחות פרטיות בינינו, סיפורים מעניינים מכל אחד ואחת, שאלות, עזרה, רוגע, ספונטניות, בלי שום לחץ (גם אם מי שנאבד היה עם המפה היחידה וטלפון סגור), זכרונות מאיציק, סיפורים של איציק או מאיציק..
כנראה שאני אף פעם לא אכיר את איציק כמו שמדברים ומספרים עליו (יש לי כמה זכרונות שחקוקים לי בראש) אבל אני חושב שהטיול הזה היה הפנים שלו והעיקר- בשבילו. הרבה פעמים במהלך הטיול בצעדים לא שגרתיים במקומות לא רצויים, שמעתי- “זה איציק”.
אני יכול להגיד בלב שלם, ששום דבר אחר לא היה יכול להיות טוב יותר בשבילי, כמתנת גיוס מאשר הטיול הזה. לא חו”ל, לא סטלבט, ולא עבודה במוסך. רק הטיול הזה. בכל מה שהוא היה בשבילי שתיארתי פה.
באיחול, שהדברים האלה ימשכו, יתרחבו בקיבוץ, לא ייפסקו, שיקרו לא רק בטיול 4 ימים אלא גם בחיי היומיום שלנו, ושיהיו לנו עוד הרבה טיולים והרבה הרבה ביחד. תודה רבה!
ליאור ברא”ס
