בימים ההם מצר היה יישוב ספר, ולכן נהגנו להחזיק כלי נשק ותחמושת רבים. מחסן הנשק, פחון, היה ממוקם שבו הוא עומד היום.

 

מחסן אחר, שכונה `הסליק`, היה ממוקם בבור טבעי עתיק, ובו היו מאוחסנים רימונים, בזוקות ו”שאר ירקות, פירות וממתקים”. היו חברים שנהגו לכנות את הסליק הזה `כלבו`.

 

בשבוע הראשון, בלילה אחד הבחינו השומרים הערניים בתנועה חשודה מכוון הסליק. הם זקפו אזניהם, פתחו נחיריהם, שמעו רעש וראו תנועה חשודה. הכלבה `שלומה` נבחה והתרוצצה באזור זה בעצבנות.

 

ארגנו מיד כלי נשק (מקלעים ו`סטנים`), ולא שכחו לקחת איתם גם את פנס הלוקס, למען יאיר דרכם. הם קראו לחבר שבא להפסקה מהחריש ולחבר שאיבטח אותו, הביאו עוד חבר או שניים וארגנו הסתערות על הסליק.

 

ההסתערות הייתה מאורגנת להפליא, כאשר כוח שמנה כשמונה חברים התחלק לכוח מסתער וכוח מאבטח. תוך כדי אש תופת הסתערו החברים על הפולש שנע בקרבת הסליק. כשהגיעו לסליק הפסיקו לירות, לקחו את פנס הלוקס… ומה הופתעו לגלות שכל מה שראו ושמעו השומרים לא היה אלא פר דמיונם….

 

מי אמר שהוותיקים הם חסרי דמיון ומעוף?!