פעם חשבתי בזמנים רחוקים
שהשקט כמו השתיקה, יפה לנו.
אבל, עכשיו אני רוצה לזעוק!

כמה הרבה זמן נמשכת
יצירת מופת של החיים
ובכמה מעט, היא נקטעת!

איציק, מלח הארץ
והרבה הרבה מתוק בלב.
איש גדול, רב פעלים וסקרן.
הופך כל אבן,
איש שלום וצדק.
אבא, בעל, מחנך, חבר,
אדם – אדם, אוהב.

תגיד, מה חשבת באותו ערב סתיו אחרון?
היה לך חם?
מה לבשת?
איך שכבת?
מה חסר לך שם?
מה איתך?

אנחנו חסים עליך ואוהבים אותך.
לעד תהיה כתוב בלוח, אחרון.

אילנה אבישר